<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"א</h1>
<h2>דף ע.</h2>
המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומ' החזרתיו לך ובשבועת התורה מגו דיכול לומ' נאנסו ואינו יכול לומ' שטרי' בידי מאי בעי ואם היה אומר נאנסו פטור בשבועת התור' אפילו יש לו עליו שטר. וכתב הרב רבינו משה בר מימון בשכירו' פ"ב [הי"ב] שאם היה בענין שלא היה נאמן השומר לומר טענה שיפטר בה אבל נתחיי' להבי' ראי' אינו נאמן לו' החזרתי אבל ישב' בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם ואין לך מי שנשב' מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר שיש עליו שט' ע"כ בתרא שבועות.
<h2>דף פח.</h2>
לוקח בהמה לשלשים יום לא שואל הוי ולא שוכר הוי ומסתבר דשומר חנם הוי וחייב בפשיעה מציעא [צ"ו ע"ב] הלוקח כלי מבית האומן לבקרו או שום דבר ממוכר ונאנס בידו חייב והוא שרוצה אותה כולו והוא שיהיה דבר שקצובין דמיו ונמכר במהרה שהוא זבינא חריפ' כל ההנאה מלוקח אבל בדבר שאין דמיו קצובין או דבר שאינו נמכר מהרה או שאינו רוצה כי אם מקצתו פטור כי כל ההנאה ממוכר ומ"מ אפילו נתחייב באונסיו יכול לחזור בו מן הקנייה לוקח ולא מוכר כמו שכתבתי בדיני טלטל מציעא בתרא. לשון הרב רבינו משה בר מימון זכר צדיק לברכה בשאלה (פ"ח) [פ"ז הי"ב] המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רוצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם השומר הביא הפקדון לב"ד הרי הוא פטור מאחריות שמירתו ודברים של טעם הם שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שברח ואי אפש' להוליכו עמו שמא יארעו אונס ויהיה חייב באחריותו ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבדה לבעלים ע"כ. לקח כלי מבית אומן לשגרו לבית חמיו והתנה עמו שאם מקבלי' אותו שית' דמיהן ואם לאו שיתן לו לפי טובת הנאה ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר מציעא [פ"א ע"א] פירוש פטור מהאונסין וחייב בגנבה.
